על האסלאם באירופה ואללה ישראלים

שידור הסדרה של צבי יחזקאלי ודוד דרעי “אללה אסלאם: בעקבות השתלטות האסלאם באירופה בערוץ 10  שהחל בחודש זה עורר לאחרונה ביקורת רבה. יוצרי הסדרה הואשמו בהפחדה, בגזענות, באסלאמופוביה ואף בסילוף עובדות. כתב אחד הרחיק לכת וכינה את הסדרה הפרוטוקולים של זקני האסלאם (וכאן תגובתו של הבמאי). בפוסט זה אתייחס אם כן לרעיון הכללי שעולה מהסדרה עד כה, אולם בשני הפוסטים הבאים אבקש להתקדם אל מעבר לעיסוק בסדרה כדי לנסות ולהעמיק את הדיון בסוגיה המהותית יותר של המיעוטים המוסלמיים במערב אירופה ובצפון אמריקה,דיון שמוכרח להתקיים ושיש לנהל אותו באופן מושכל, ביקורתי ומאוזן. (עוד על תוכן הפוסטים הבאים בסוף פוסט זה).
האסלאם באירופה על פי יחזקאלי

(תודה לעמרי בראל על עריכת הוידאו)

אללה יוסתור
 
הנושא בו בחר יחזקאלי לעסוק חשוב ומעניין. את העיסוק במיעוט הערבי והמוסלמי באירופה יש לכלול בהקשר האקטואלי הרחב יותר של יחסי “המערב” ו”האסלאם” (ובפוסטים הבאים אנסה להגדיר באופן ברור יותר מושגים פשטניים אלה, ולתחם אותם). ואכן הכתב לענייני ערבים זיהה את אירופה כזירה חדשה בה נפגשים סלפים, יהודים ואירופאים אחרים, אך זאת בלי לנסות ולהתעמק בהגדרת זהויות רחבות אלה. שני הפרקים הראשונים היו מעניינים בעיני ונגעו בסוגיות מהותיות. נעשה בהם אף ניסיון מוגבל להציג תמונה מאוזנת, אולם עד כמה שניתן לשפוט בשלב זה של הסדרה, יחזקאלי בחר להתמקד בממד צר ופופוליסטי של התופעה במקום לנהל דיון כולל ומעמיק. ואולי דיון כזה הוא בגדר ציפיה גבוהה מדי מכלי תקשורת פופולרי?
 
צירוף המילים התמוה “אללה” ו”אסלאם” שנבחר כשם לסדרה וכותרת המשנה: “בעקבות השתלטות האסלאם באירופה” מגדירות מראש את הסיפור. אין בפנינו מסמך העוסק בסיפור המורכב של המיעוט המוסלמי באירופה, אלא סיפור של השתלטות “האסלאם” על היבשת (ושוב – מה זה בכלל “האסלאם”?!). בפסטיבל הקולנוע בירושלים, שם הוקרנה הסדרה לראשונה, היא הופיעה תחת השם המכובד יותר “החצר האחורית של אירופה: צבי יחזקאלי בעקבות המהגרים המוסלמים”, אולם בערוץ 10 הפכו המהגרים האלה ל”האסלאם”, ועקבותיהם בחצר האחורית היו לסיפור של השתלטות. את הסיבה לשינוי השם יש לתלות ככל הנראה באלוהי הרייטינג.
 
הפרק הראשון נפתח בסגנון של סרט אקשן הוליוודי. יחזקאלי הוא הגיבור המסוקס, ממיין כאפיות ומחליף זהויות לפני היציאה לפעולה. בעריכה משולבים קטעים ממעלליו הקודמים של הגיבור כשהוא מסקר חדשות תחת אש צולבת או רואה את הלבן בעיניהם של מבוקשים חמושים במחנות פליטים. לפני שהוא נוסע לאירופה נפרד יחזקאלי מהאשה ומהילדים ויוצא לקדם את פני הסכנה. פתיח זה כשלעצמו אינו מאפשר עוד הצגה אובייקטיבית של קהילות המהגרים המוסלמים באירופה. הוא מסמן מראש את המסקנה: המוסלמים הם סכנה שיש לפחד ממנה ובשביל להתעסק איתם צריך להיות גיבור.
 
בעשור הקודם הביא צבי יחזקאלי שינוי מרענן אל הנוף המונוטוני של סיקור הערבים בישראל. הוא יצא נגד עמיתיו מ“דור הפרשנים עם שיער השיבה ששידר מעבר למסך הברזל” כאהודי ערי מערוץ 2 ועודד גרנות מערוץ 1. “אני מסביר את הערבים אחרת” אמר, “תמיד מתייחסים אליהם כאל ישויות מדיניות. אצלי יש יותר צבעים, ריחות וקולות”. יחזקאלי האשים את עמיתיו בסטריאוטיפיזציה של הערבים, אולם החד-ממדיות והחד-צדדיות של “אללה איסלאם” עולה בהרבה על ההטיה שעליה דיבר בזמנו. הסדרה צובעת בגוונים של שחור ולבן תמונה שהיא צבעונית ומורכבת הרבה יותר ועל כך כבר נאמר במקורותינו “מום שבך אל תאמר לחברך”. הנטייה האנטי ערבית או האנטי אסלאמית של יחזקאלי מגיעה בד בבד עם התחזקותו המתוקשרת בדת ישראל. הדבר מאכזב במיוחד מאחר והתחזקות בדת אינה צריכה להיות מלווה בהתנשאות על האחר, בביטולו ובהשטחתו, ולהיפך. בדיון על קיר הפייסבוק של צבי יחזקאלי ודסק הערבים של חדשות 10 (תגובה מספר 119) כתב עמי דגני, מומחה לתקשורת הפלסטינית: “צביקה היקר, האם אתה לא מוטרד מכך שכמעט כל הקוראים והמגיבים פה משבחים ומהללים את הסדרה שלך? האם נעלמה הביקורת וחדל הוויכוח? האם שנאת ‘עמלק’ משתלטת עלינו? אני מכיר אותך משכבר ומוקיר אותך מאוד, ועם זאת אני חושש שמה שאמרת לפני כמה שנים על הפרשנים הוותיקים, לבני השיער, מתקיים בסדרה הזו (שראיתי רק חלקים ממנה) – הצגת הערבים והאסלאם דרך המשקפת המדינית-בטחונית בלבד. הסרט מציג תמונה מאוד קודרת, בזמן שהמציאות הרבה יותר צבעונית. אני גם סולד מהשמחה לאיד של ישראלים רבים (שמובעת גם בתגובות למעלה), שלדעתי הסדרה שלך מעודדת, כאילו עוד מעט והאסלאם ישתלט על אירופה, ובקרוב הם ילמדו על בשרם מה זה פיגוע מדי שבוע, חס וחלילה.” אין בדברים אלה משום הכחשה שאירופה מתמודדת עם בעיה לא פשוטה, אך האם הפתרון לבעיה זו הוא בהסתה למלחמת תרבות?
 
יש אסלאם קיצוני במערב
 
בין הביקורות השונות שנכתבו על הסדרה היו כאלו שטענו שאין אסלאם קיצוני במערב. טענות אלו שגויות לא פחות מהניסיון לצבוע את כל הקהילות המוסלמית במערב בצבעים קיצוניים. האסלאם הקיצוני קיים במערב ומהווה איום משמעותי על הביטחון במדינות מערביות רבות. קהילות המהגרים המוסלמים במדינות אלו מצמיחות מתוכן קיצונים לא מעטים. כמו בכל מקום אחר גם שם משגשגים הקיצונים בעיקר במקומות בהם המדינה מפגינה אוזלת יד ואשר יש בהם נחשלות, בורות ועוני. במערב נוספים על אלה גם ההדרה, הגזענות והאפלייה מהן סובלים המהגרים ואלה משחקים לידי הקיצונים וסוללים את הדרך אל לבם של צעירים אבודים. כיום רבים מבני הדור שני והשלישי של המהגרים,ילידי הארץ הקולטת, ניצבים בפני משבר זהות. הם אינם שייכים לארץ המוצא ממנה היגרו הוריהם, אך גם אינם מתקבלים כשווים בארצות מולדתם במערב. תסכול זה מביא את חלקם למצוא מפלט בזהות האסלאמית שהיא על לאומית ובעצם טרנסצנדנטית – מעבר לעולם הזה. מיעוטם פונה לקיצוניות. מדריד, לונדון, מוסקבה, ניו יורק, דרום צרפת ומקומות נוספים במערב ידעו פיגועי טרור קשים בשנים האחרונות שבוצעו על ידי ארגוני אסלאם קיצוני או תומכיהם.
 
ניקח לדוגמא את סיפורו של האמאם אנור אל-עולקי, יליד ארה”ב. משפחתו הגיעה לארה”ב מתימן לצורך לימודים אקדמיים של האב. בהיותו בגיל 7 הוא שב לתימן ובגיל 19 חזר לארה”ב ונרשם לקולג’. אל-עולקי התפרסם בעקבות השפעתו על סרן נידל מליכ חסן, פסיכולוג צבאי אמריקאי שרצח 13 בני אדם בבסיס צבאי בארה”ב. חסן הוא מוסלמי ממוצא פלסטיני, יליד ארה”ב (משפחתו היגרה לארה”ב מאל-בירה דרומית לרמאללה). חסן היה בתהליך של התחזקות דתית ונהג להתכתב עם אל-עולקי. יחידתו הצבאית נקראה לשירות באפגניסטן והדבר הביאו לידי משבר. בנובמבר 2009 ירה חסן למוות ב-13 בני אדם בבסיס צבאי אמריקאי בפורט הוד בעודו צועק “אללה אכבר”. אל-עולקי שימש כאמאם במסגד דאר אל-הג’רה בווירג’יניה שבו נהגו להתפלל שלושה ממבצעי הפיגועים ב-11/09/2001. ב-2002 עזב אל-עולקי את ארה”ב לאנגליה וב-2004 הוא עבר לתימן ומאז 2009 הוא נודע כמפקד ארגון אל-קאעידה במדינה. שמו נקשר בנסיונות פיגוע רבים במערב עד לחיסולו בספטמבר 2011 בתימן על ידי הצבא אמריקאי. אל-עולקי ניהל בלוג בשפה האנגלית שבו הטיף לג’יהאד נגד המערב ואף השתתף במספר פורומים ג’יהדיסטים אינטרנטיים בשפה הערבית. אל-עולקי הוא דוגמא קלאסית של מוסלמי שנולד והתחנך במערב ופנה לדרך האסלאם הקיצוני והטרור.
 
 
 
אסלאמופוביה והימין הקיצוני באירופה
 
מן הצד האחר, מוסלמים רבים באירופה נופלים קורבן לפשעי שנאה, לאפליה ולרדיפה סמויה וגלויה. הפחד המיתולוגי מן האסלאם נטוע עמוק בתרבותה של אירופה. בשנים האחרונות מתחזק הימין קיצוני באירופה, במדינות כמו גרמניה, הולנד, צרפת, יוון, הונגריה ואחרות. המפלגות הלאומניות יוצאות בדרך כלל נגד האיחוד האירופאי ועקרון הרב תרבותיות המנחה אותו ומלבות שנאת זרים. מחקרים מראים (ראי בקישור לעיל) כי באזורים שהגיעו אליהם מהגרים רבים נוטות מפלגות ימין קיצוני להצליח. לעומת זאת, בדמוקרטיות החדשות יותר כמו המדינות הפוסט-סובייטיות, האיבה ושנאת הזרים מופנות בעיקר למיעוטים לאומיים כמו צוענים (בהונגריה), טורקים (בבולגריה) והונגרים (בסלובקיה). המהגרים המוסלמים הפכו ליעד טבעי של מתקפות הימין הקיצוני במערב אירופה. תיאוריה איסלאמופובית מקובלת בחוגי הימין הקיצוני נקראת אירוערביה. היא מפותחת בספר הנקרא: “אירוערביה: הציר האירופי-ערבי” שנכתב על ידי גיזל ליטמן, סופרת יהודיה ילידת מצרים המוכרת בשם העט בת יאור (Bat Ye’or). הדמיון לתיאוריות האנטישמיות הקלאסיות שהתפתחו באירופה במאה שעברה מפליא.
 
פרופסור עמיקם נחמני, מחבר הספר Europe And Its Muslim Minorities וראש המחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן, טוען שההתנהלות של אירופה במלחמותיה במאה השנים האחרונות, מותירה מעט מקום לתקווה שהיבשת המטיפה לשאר העולם תנהג במיעוט המוסלמי בפחות ברוטליות מזו שנהגה במיעוטים אחרים. נחמני מציין כי פשע המלחמה הנוראי ביותר שהתרחש על אדמת אירופה מאז מלחמת העולם בשנייה, הוא טבח סרברניצה במלחמה בבוסניה ביולי 1995בפיקודו של הגנרל רטקו מלאדיץ’, רמטכ”ל הצבא הסרבי במלחמת האזרחים ביוגוסלביה. בטבח נרצחו 8,000 גברים מוסלמים. השמדת עם זו כללה גם אונס של כ-16 אלף נשים בוסניות. דוגמה קרובה יותר שמביא נחמני היא הרצח ההמוני שביצע אנדרס ברינג ברייוויק הנורבגי ביולי 2011: כ-70 צעירים נורבגים נרצחו, לא בשל היותם מיעוט אלא משום שצידדו בזכויות המיעוט, כלומר בזכויות המהגרים בארצם.
 
הזווית הישראלית
 
הימין הקיצוני באירופה הוא הבית הטבעי של שנאת היהודים והאנטישמיות הקלאסית. לאור החשיבות של זיכרון השואה בישראל ניתן היה לצפות כי ממשיכי דרכם האידיאולגיים של הנאצים ושותפיהם ברחבי אירופה יהיו מוקצים מחמת מיאוס במדינת היהודים. בפועל ההיפך הוא הנכון. השנאה הנוכחית של הימין באירופה לאסלאם גוברת על השנאת המסורתית ליהודים. כיום יש ליהודים מדינה, הם כבר לא נחשבים לנחותים. יתרה מזאת, בדומה לתפיסה המקובלת בימין האמריקאי, מדינת היהודים נתפסת בעיני חסידי תיאוריית התנגשות הציוויליזציות כקו הגנה ראשון אל מול האסלאם. חירט וילדרס, מנהיג מפלגת החירות ההולנדית ואנטי מוסלמי קיצוני, הוא תומך נלהב של ישראל. באחד מביקוריו  בישראל אמר וילדרס ל YNET“אני תמיד אומר לאנשים שרק בגלל שהורים ישראלים שולחים את ילדיהם לצבא כדי להתמודד עם הג’יהאד ונשארים ערים בלילות – ההורים באירופה יכולים לישון בשקט”. וילדרס גם יצר סרט אנטי אסלאמי משלו בשם פתנה (מונח קוראני אשר לו מספר פירושים בערבית: כאוס, מחלוקת ומלחמת אחים בין המוסלמים). הממסד הישראלי מצדו נענה לחיזורי הימין הקיצוני האירופאי.
 
בשנים האחרונות נערכו מספר מפגשים בין נציגים ישראלים רשמיים למנהיגי ימין קיצוני באירופה. בדצמבר 2010, חרף מחאת הקהילה היהודית באוסטריה, נפגש סגן השר איוב קרא מהליכוד עם מנהיג מפלגת החירות היינץ כריסטיאן שטראכה וגמר עליו את ההלל. יש לציין כי עוד ב-2008 הוגדר שטראכה על ידי משרד החוץ הישראלי כנאו-נאצי, מכחיש שואה וגזען. גם השנה תחנוני הרב הראשי של אוסטריה לא נענו, וחבר הכנסת מש”ס הרב ניסים זאב, השתתף לצד גרשון מסיקה, ראש המועצה האזורית שומרון, ופרופ’ הלל וייס מאוניברסיטת בר אילן בכנס שיזמו מפלגות הימין הקיצוני החברות באיחוד האירופי. הרב הראשי של אוסטריה, הרב חיים אייזנברג, שיגר מכתב למשתתפי הכנס בו הוא טוען כי היות והכנס מאורגן על ידי אנדריאס מלצר, אדם שהתפרסם בעבר בהתבטאויותיו האנטישמיות, הרי שמדובר במתן לגיטימציה לאיש. “בשם הקהילה היהודית אני מבקש שלא להגיע לכנס”, כתב הרב אייזנברג. יש לציין כי שר החוץ דוד לוי אסר בזמנו כלמגע עם מפלגתו של ירג היידר ויורשיו. בתגובה טען מסיקה כי “הכלל שמנחה אותי הוא ‘האויב של אויבך הוא ידיד’. התועלת של השתתפותנו בדיון כזה עולה לאין ערוך על השאלה מי הזמין את הכינוס”. על כך כבר נאמר  “אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה”  (במאמר מוסגר יש לציין כי גם האסלאם הקיצוני נוהג להשתמש במוטיבים מן האנטישמיות האירופאית החדשה).
 
הימין הקיצוני האירופאי בעל המורשת האנטישמית המפוארת, רואה כעת באסלאם הקיצוני את האיום העיקרי על אירופה. מדינת ישראל המחפשת נואשות בני ברית באירופה מוצאת את מבוקשה בימין הקיצוני. לפני כחודשיים אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לעמיתו ההונגרי כי “המדינה היהודית נותנת לאירופה את קו ההגנה שלה מפני האסלאם המיליטנטי… האסלאם המיליטנטי הוא אויב משותף של כולנו, של ישראל ושל אירופה.” אמירה זו באה בימים שרוב מנהיגי המערב רואים במדיניות ישראל במזה”ת התיכון כאיום הולך וגובר על היציבות העולמית.
ההתקרבות בין הימין הקיצוני באירופה לישראל (וליהודים אנטי מוסלמים במערב) הוא אחד מתוצרי הלוואי של הסכסוך הישראלי הערבי. הסדרה “אללה אסלאם”, גם אם היא נו געת בסוגיות אמיתיות ובוערות, רחוקה מן המציאות. תיאוריית “השתלטות האסלאם על אירופה” שמקדם יחזקאלי מפלרטטת עם תיאוריות ימין קיצוני על גבול הסהרוריות. היא אינה משקפת את המציאות היומיומית באירופה אלא את נקודת המבט הישראלית על הדברים, או ליתר דיוק את משאלות לבם של גורמים מסוימים בישראל.
 
הרהורים להמשך
 
בסוגית “האסלאם באירופה” יש לדון בתוך ההקשר הההיסטורי-תרבותי הרחב של יחסי “המערב” עם “האסלאם”. שורשיהם של יחסים אלו בראשית האסלאם במאה השביעית והם משתנים ומתפתחים כל הזמן. בתוך כך נראה כי ארץ ישראל וירושלים שיחקו תפקיד מרכזי ביחסים שבין האסלאם למערב לאורך ההיסטוריה. גם בימינו ניתן לראות את הסכסוך הישראלי ערבי בתוך ההקשר הבינתרבותי הזה, משפיע עליו ומושפע ממנו.
 
בתוך כך, פרסומו לאחרונה של סרט אנטי אסלאמי שהופק בארה”ב, ככל הנראה על ידי מהגר מצרי- קופטי, הביא למהומות ולהפגנות ברחבי העולם ולרצח של דיפלומטים אמריקאים בלוב. סיפור זה למעשה חוזר על עצמו כל כמה שנים. במהומות שפרצו ברחבי העולם בעקבות פרשת הקריקטורה הדנית מ-2005, נהרגו על פי ויקיפדיה למעלה מ-1000 בני אדם. פרצי אלימות תקופתיים אלו בעולם המולסמי נובעים במהותם מפערי תרבות וערכים בין עולם האסלאם השמרני לבין המערב הליברלי. להבנתי, דיון מושכל בנושא המיעוט הערבי והמוסלמי במערב צריך שיעשה בתוך ההקשר הרחב של היחסים בין המערב לעולם הערבי והמוסלמי.
 
בנוסף יש להתייחס להתפתחות של הלכת המיעוטים באסלאם. שיטה הלכתית זו מיועדת למיעוטים מוסלמיים בארצות לא מוסלמיות. הלכות המיעוטים באסלאם הנקראת בערבית פיקה אלאקליאת (فقه الأقليات) והיא משקפת לאו דווקא את חדירת “האסלאם” לאירופה אלא להיפך, את ההשפעה המערבית על המחשבה האסלאמית בקרב המיעוט המוסלמי במערב. אופן קביעת השריעה בפיקה אלאקליאת שם דגש על האינטרס הציבורי (בערבית מַסְלַחַה مصلحة) ועל ההכרח (בערבית דַרוּרַה ضَرُورَة). יכול להיות ששינוי זה משקף את החלפתו של החוק המקודש והנוקשה באינדיבידואליזציה ורציונליזם בפסיקה השרעית במערב. רעיונות אלו קרובים במהותם לרפורמה שהתרחשה בנצרות האירופאית במאה ה-16. דוקטרינת פיקה אלאקליאת מזוהה עם התאחדות הארגונים האסלאמיים בצרפת (UOIF) ובינואר 2004 הפכה הדוקטרינה למדיניות הרשמית של המועצה האירופאית לפסקי הלכה ומחקר (المجلس الأوروبي للإفتاء والبحوث ECFR).
* תודה ליעד בירן על ההגהה והעריכה
Advertisements

8 thoughts on “על האסלאם באירופה ואללה ישראלים

  1. ערן, אתה תמיד מאוד מעניין ומחדש!אני רוצה להוסיף עניין קשור וחשוב, לדעתי:ההתקרבות של מנהיגים ישראלים לימנים קיצונים באירופה על בסיס של "אוייב אוייבי הוא ידידי" – דבר שאני מצר עליו מאוד ובוחל ממנו לפחות בהקשר של מנהיגי ימין ישראלים, מזכירה לי דברים אשר שמעתי מאינטלקטואלים פלסטינים, כולל פעילי שלום שפגשתי בתחילת דרכי בפעילות שלום, החל מ-2005, כאשר הם נשאלו מדוע מנהיג הפלסטינים והמוסלמים בפלסטין בשנות העשרים, שלושים, וארבעים, המופתי של ירושלים, אמין אל-חוסייני, הפך להיות שותפו של היטלר, ממש (יש צילומים ידועים שלהם יחד, והדבר ידוע, למי שקצת מתעניין). הידידים הפלסטינים השיבו: "לא היתה ברירה. ואוייבו של אויבי הוא שותפי – זה כלל ידוע בתורת המלחמה".ותת-הערה קשורה: כאשר הובלתי ביקור לסרברניצה, בשנת 2008, של עשרות ישראלים ופלסטינים נפגעי הסכסוך, למדתי מן הישראלים משהו שלא ידעתי: שאמין אל-חוסייני אף פיקד אישית על פלוגות אנטישמיות בבוסניה.יותר מאוחר גם שמעתי (לא יודע עד כמה זה נכון), שהוא גם השפיע וגרם לטבח ביהודי עיראק בשנות הארבעים המוקדמות. ואפשר לחשוב על עוד דוגמאות היסטוריות, הקשורות לנו, שבהם ההתנהגות היא מסוג "אוייב אוייבי הוא ידידי". לא פשוט ולא נעים לכתוב דברים כאלו כפעיל שלום. ואני שומע את הקולות המבקרים, וחושב שאני מכיר אותם ושמעתי אותם לא מעט, ושתקתי הרבה. אבל לדעתי, חשוב שלא ליפות דברים ולהכיר את ההיסטוריה (כפי שעמותת זוכרות, לדוגמא, ואמירה הס, וגדעון לוי וישראלים אחרים מזכירים לישראלים, בצורה גלויה, חזקה, את הדברים הקשים ביותר מן העבר ומן ההווה), ולהתקרב לנרטיב יותר מוסכם, לגבי היסטוריה ומציאות. אחרת נמשיך לגיהנום בלי אפילו להבין על מה ולמה… צריך ללמוד גם על הנקבה, וגם על מעשי הטבח בשנת 1929, וגם על חג' אמין ומעשיו, והלימוד צריך להיות כמה שיותר משותף לישראלים ופלסטינים, כדי שנתחיל להבין אחד את השני. כאשר ביקרתי לראשונה במחנה פליטים דהיישה, ב-2005, ושאלתי את הצעיר שהנהיג שם את מועדון הנוער של האו"ם, האם שמע על טבח של יהודים לפני 1948, לא היה לו מושג על מה דיברתי. לשמחתי, בביקור השני הוא כבר אמר לי שהוא שמע בינתיים משהו על כך.

  2. הי גדי, תודה על דבריך. סיפורו של חג' אמין נכנס להקרש ההיסטורי הרחב יותר של יחסי הערבים עם הרייך השלישי ויחס הנאצים לערבים. חג' אמין חיזר אחרי גרמניה הנאצית מייד אחרי עליית הנאצים לשלטון וראה בהם את בני בריתו הטבעיים בגלל שנאתם ליהודים ויריבותם עם הבריטים. בתוך כך המופתי גם היה מעורב במרידה פרו גרמנית – אנטי בריטית כושלת בעיראק שבעקבותיה הוא ברח לגרמניה. נכתבו כל כך מספר ספרים. בעברית תוכל לקרוא למשל את "חאג' אמין וברלין" של ג'ני לבל. היו גם יהודים שחיזרו אחרי גרמניה הנאצית. בעקבות סיום המרידה הערבית בשנת 1939 ופרסום הספר הלבן של אותה השנה, היה זה עתה תור היהודים להלחם בבריטים. אלא שחודשים ספורים אח"כ פרצה המלחמה העולמית והיהודים בחרו להלחם לצד הבריטים כנגד החיה הנאצית. אבל לא כולם. אנשי הלח"י למשל לא ראו כך את הדברים ולא רק שבחרו להלחם בבריטים במהלך המלחמה אלא הם אף יזמו פניה לגרמנים.ראה הערת שולים זו בספרו של יהושע פורת על התנועה הלאומית הפלסטינית :"רובם הגדול [של יהודי א"י] אך לא כולם. עד יוני 1941 סברו הקומוניסטים שזוהי מלחמה בין מעצמות אימפריאליסטיות בינן לבין עצמן ואל לו לפרולטריון, לרבות הפרולטריון היהודי, להתערב בה. פלישת הנאצים לברה"מ שמה קץ לעמדה אומללה זו. הגדילו לעשות אנשי לח"י, שנודעו אז בשמם הראשון 'אצ"ל בישראל'. הללו לא זו בלבד שהטיפו להלחם בבריטניה בעיצומה של המלחמה, אלא אף סברו שעל הישוב היהודי בארץ ישראל להגיע להסכם עם גרמניה הנאצית בדבר כינון חזית משותפת נגד בריטניה. חזית זו לא נועדה להיות פוליטית בלבד. אנשי לח"י האמינו, שיש מקום להסכם אידיאולוגי בינם לבין הנאצים. בינואר 1941 הם שלחו שנים מאנשיהם לביירות כדי ליצור שם קשר עם הנציגות הגרמנית בועדת שביתת-הנשק הגרמנית-צרפתית. לאחר שנוצר המגע הם מסרו לנציגים הגרמנים תזכיר שכותרתו היתה: 'קווי יסוד של הצעת האצ"ל בפלשתינה [הכוונה ללח"י] בנוגע לפתרון השאלה היהודית באירופה וההשתתפות הפעילה של האצ"ל בפלשתינה במלחמה לצדה של גרמניה.' יסודות התזכיר היו: 1. תיתכן שותפות אינטרסים בין מגמות הסדר החדש באירופה לפי התפיסה הגרמנית לבין השאיפות הלאומיות האמתיות של העם היהודי המיוצג על ידי האצ"ל בפלשתינה; 2. ייתכן שיתוף פעולה בין גרמניה החדשה לבין העבריות הלאומית-העממית המתחדשת; 3. הקמת מדינת היהודים ההיסטורית על יסוד לאומי וטוטליטרי, הקשורה ביחסי ברית עם הרייך הגרמני, תואמת את ענין שמירתן וחיזוקן של עמדות הכוח הגרמניות במזרח הקרוב. (המסמך הזה צורף לדוח השגרירות הגרמנית באנקרה מס 4115, 18.1.41, וצילומו מצוי בארכיון יד ושם, ירושלים. נוסחו פורסם בפעם הראשונה בלשונו הגרמנית כנספח 11 בספרו של ד' ישראלי, הרייך הגמרני וארץ ישראל)".מן השורות הללו ניתן ללמוד עד כמה לא ידעו פה בארץ דבר על האידיאולוגיה הנאצית וחאג' אמין אל-חוסייני לא היה המקומי היחיד שפנה לנאצים באותה התקופה. אולם המופתי אכן היה בן חסותו של היטלר, שידר תעמולה נאצית בגרמנית ופעל להקמת כוח צבאי מוסלמי פרו גרמני במרכז אסיה.

  3. תודה ערן. הסיפור הזה על שת"פ ברמה כזו בין לח"י לנאצים נשמע הזוי לחלוטין, ואני אפילו מפקפק באמינותו או בתפיסת המשמעות העולה מן העובדות, שאולי הן נכונות ואולי לא (זו פעם ראשונה שאני שומע את הסיפור. זה לא אומר שהסיפור לא נכון. תגובתי כאן היא התגובה הצפויה, כמובן. אהיה צריך לבדוק בהמשך אם אחרים גם מצאו כך, וכרגיל, להצליב מקורות מידע). הסיפור נראה לי הזוי, כיוון שלהבנתי, יהודים רבים עלו ארצה או ברחו כפליטים לארה"ב (איינשטיין למשל) ומקומות אחרים בגלל עליית היטלר לשלטון כבר בשנת 1933 ומעשי הנאצים נגד יהודים עוד לפני פרוץ מלחמת העולם. לפי וויקיפדיה: "הרדיפות בין השנים 1939-1933 הביאו את מחצית מהיהודים בגרמניה להימלט ממנה. רובם הגיעו לארצות-הברית, דרום אמריקה, ארץ-ישראל ובריטניה". אם הסיפור על אנשי לח"י נכון, אז נראה שאנשי לח"י אלו היו ממש מפגרים. וזה יתכן. אך לא נראה לי שאפשר ללמוד מהסיפור שלא ידעו אז בארץ על האיזיאולוגיה הנאצית. כל כך הרבה יהודים עלו אז מגרמניה, דווקא בגלל שידעו היטב על האידיאולוגיה הזו, על בשרם. ונדמה לי שלחלקם, לפחות, הקשיבו יפה. בכל אופן, לפני הבנתי, אנשי לח"י היו מיעוט קטן, אלים, אך לא דומיננטי, אלא בעיקר שנוא, בחברה היהודית אז, שבעצמם נחשבו לאוייב של המנהיגים הגדולים של היהודים והזרם הגדול יותר של היהודים אז בארץ – ההגנה והסוכנות בראשות בן-גוריון. על היריבות הקשה בינם לבין אנשי ההגנה ובן גוריון גם נכתב וסופר לא מעט. יש גם הצגה מצויינת של התיאטרון הלאומי העברי "הבימה", הצגה בשם "מסילה לדמשק" שמעלה יפה קטע מאותה תקופה, כולל פעילות לח"י שגרמה לביקורות זועמות של אנשי לח"י שחיים כיום. ראיתי עם אבי, דודי, ודודתי, שחיו אז בארץ, וממליץ מאוד. (ארשום בתחתית לינק למאמר עם ביקורת של ותיקי לח"י על ההצגה).על חג' אמין אל-חוסייני, לעומת זאת, הרושם שלי הוא, על סמך היכרות עם פלסטינים, שיש יותר קשר שתיקה, טאבו, ואף בורות, כאילו הוא נמחק מההיסטוריה, למרות שהוא היה מנהיג גדול, להבנתי, אולי הגדול ביותר, של פלסטינים אז בארץ (למורת ליבם של הנשאשיבים, הדג'אנים, וחאמולות אריסטוקרטיות אחרות). שמעתי ביקורות קשות כלפיו, מידידה פלסטינית אחת, אבל, אבל מצאתי שקשה מאוד לדבר עליו עם פלסטינים, בדרך-כלל. מעניין מה נרשם לגביו בספר ההיסטוריה של פרוייקט "פריים" – אשר כתבו גם נראטיב ישראלי על פי הנלמד בבתי ספר בישראל, וגם נראטיב פלסטיני, על פי השקפתם של ההיסטוריונים הפלסטינים שהשתתפו בפרוייקט (לדברי אחד מהם ששמעתי אישית לפני שנתיים). לינק לאתר של פריים – למטה. * ביקורת של ותיקי לח"י על ההצגה: http://www.haaretz.co.il/gallery/theater/1.1613256* אתר פריים: http://vispo.com/PRIME/* עמוד וויקי ממנו ציטטתי: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%A8%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%A0%D7%90%D7%A6%D7%99%D7%AA#.D7.94.D7.90.D7.A0.D7.98.D7.99.D7.A9.D7.9E.D7.99.D7.95.D7.AA_.D7.91.D7.92.D7.A8.D7.9E.D7.A0.D7.99.D7.94_.D7.94.D7.A0.D7.90.D7.A6.D7.99.D7.AA

  4. גדי נכון. אין הקבלה בין החשיבות של המופתי ללח"י. the truth is out there צא ולמד ותעדכן במסקנות (עוד תופתע). בכל אופן בציטוט לעיל הבאתי מראי מקום מדויקים. גם אני הופתעתי בפעם הראשונה שנתקלתי במידע הזה והגבתי כמוך. פניתי בזמנו לפרופסור דליה עופר, חוקרת שואה. להלן תגובתה: "שלם ערןתודה על מה ששלחת. אני חשבתי שנמצאה תעודה חדשה. זו בודאי חשובה וידועה. אכן הלחי העריכו שיוכלו להגיע להסכם כלשהו עם גרמניה הנאצית. הדבר הראה על חוסר הבנה מהותית של הנאציזם , אך הדבר לא שיקף את הישוב בכללותו ולא את הנהגתו, וכמובן שגם לא את הנהגת התנועה הרביזיוניסטית. ז'בוטינסקי העריך את הסכנה הטמונה בנאציזם ובאנטישמיות הנאצית.בהצלחה וכל טובדליה"

  5. טוב, זה יקח לי זמן לברר. אך לגבי אמין אל-חוסייני, הרי מדובר באדם שנפגש פנים מול פנים עם היטלר, ושיתף איתו פעולה ביודעין, ולפני מה שהבנתי, השתתף גם אישית, וגם בתכנון של פעולות נגד יהודים בבוסניה, וכנראה גם בעיראק. בכל אופן, אי אפשר להגיד לגביו שהוא פשוט לא הבין במה היטלר עסק. נהפוך הוא. וזה חלק מההיסטוריה שאני רואה שאפילו בפרוייקט פריים מתעלמים ממנו כל כך, שאפילו בצד הישראלי של הנראטיבים יש התעלמות מהעניין החשוב הזה. מצאתי שבחלק של הנראטיב הישראלי של פריים, שמו מופיע מעט פעמים (והקטע של השת"פ עם היטלר מאוד מאוד מאוד מוצנע – אבי את הקטע כאן למטה).בצד הפלסטיני של הנרטיב בספר של פריים – ממש מהללים את אל-חוסייני והוא מופיע הרבה פעמים. אך שום אזכור לשיתוף הפעולה שלו עם היטלר. לפחות לא בגירסה של הספר שנמצאת און-ליין, כאן: http://vispo.com/PRIME/narrative.pdfקל לחפש את שמו בקובץ הזה.בין השאר, כתוב שם (עמוד 17): Public opinion in Palestine,however, wanted and supported the appointment of Haj Amin AI-Husseini to the position of mufti, in the place of his brother…High Commissioner Herbert Samuel, rather than using his authority and appointing Haj Amin AI-Husseini according to the wish of the inhabitants, advised that elections would be held for the post of mufti. Because the election results were forged, AI-Husseini came in fourth, contrary to expectations. The citizens and the AI-Husseini family protested the result and, thanks to pressure applied by some of the British who supported AI-Husseini, Samuel was in the end forced to appoint AI-Husseini to the position of mufti.The aim had been to hurt the AI-Husseini family by using the Nashashibi family in order to engage the citizens in familial and party political disputes so as to weaken the national unity.כאמור, דיברתי עם שני היסטוריונים בכירים בצוות של פריים. זה היה כחלק מפרוייקט הנראטיבים של פורום המשפחות השכולות. ההיסטוריון הפלסטיני, ח'ליל, סיפר שלדעתו, ספרי הלימוד הפלסטינים יותר מידי מושפעים מן המממנים המערביים, ולכן הוא מביא את מה שצריך ללמד, ולאו דווקא את מה שמלמדים. והוא היה מאוד לאומן, לכל הדיעות. היה לי ברור כי משמעות של מחקר היסטורי ופרסום של היסטוריונים, בעיניו, היא לא רחוקה ממה שהיא בעיני. הישראלי, אייל נווה, ביקורתי סופר על ישראל, לא רואה עצמו ציוני, אך רואה חשיבות להביא את הדברים כפי שמצא שמלמדים בבתי הספר בפועל…

  6. עוד שני דברים שאני רוצה להעלות בהקשר זה (ומצטער שזה לוקח קצת רחוק מהמאמר המקורי שלך, אבל ההערה האחרונה מחזירה אותנו הישר למאמר שלך):אחד הוא, שידידה פלסטינית שלי (שכרגיל, חס וחלילה לגלות מי היא), סיפרה לי שחג' אמין הורה על חיסול מאות פלסטינים ממתנגדיו (אשר חוסלו גם בפועל), בימים ההם. היא יודעת את הסיפור ממשפחתה, ישירות. ושוב – זה טאבו. אני מניח שפלסטינים רבים יודעים על כך, ושיש קשר של שתיקה בעניין – כפי שימנים טוענים לא מעט על פלסטינים. כך שמצטער שאמירה כזו שלי נשמעת ימנית. אבל אני חושב שחשוב להתייחס לדברים לגופם.ודבר שני – משהו שמצאתי תוך כדי בדיקה של הספר של פריים – משהו שמחזיר אותנו ישר לעניין של התנהגות מוסלמים לאור ביקורות, חזרה בפרספקטיבה היסטורית של 90 שנה. שוב, זה מהספר של פריים, הנראטיב הפלסטיני: On April 4, 1920, the people of Jerusalem gathered to welcome those from Hebron and Nablus who, as their custom every year, flooded into Jerusalem on their way to the grave of Nebi Musa. Musa Qassem al-Husseini, the mayor of Jerusalem, spoke and fired up the demonstrators. A number of Jews happened to pass by and some of them spat at the enthused crowd at the Islamic religious ceremony. Emotions burst out, hatred erupted and the battle between the two sides continued until the evening. This outbreak resulted in nine Jewish dead and 250 wounded and four Arab martyrs and 20 wounded.page 21הסיפור עצמו, מסופר ע"י היסטוריונים פלסטינים לאומנים, חשוב, לדעתי. וחשוב, לדעתי, לשים לב, איך בספר היסטוריה שכזה, שכל מטרתו הוא לקרב הבנות למען אפשרות של חיים בשלום, מבחינים בין שאהידים פלסטינים ומתים יהודים בהקשר שכזה. וההקשר הישיר למאמר שלך, אני חושב, ברור. הדברים לא הכי נעימים ולא הכי מקובלים עלי. גם לאחר שאתמול צפיתי ברשת בסרטון שבגללו רצחו אנשים, כולל השגריר הזה, שלפי מה שהבנתי, דווקא התחבר יפה מאוד למוסלמים במשך שנים רבות. זה מטורף, והגינוי של חברינו המוסלמים בעניין, יהיה, כרגיל, חזק וברור…?? להרגעה ואיזון ועידוד כלשהו – הנה ראיון טרי עם הרב מלכיאור שמספר שאפשר גם אפשר לחיות בשכנות, מוסלמים ויהודים 🙂 http://www.timesofisrael.com/islam-is-more-than-ready-for-peace-with-israel-says-rabbi-who-has-met-with-the-whole-strata-of-radicals/

  7. גדי אתה אכן לוקח את הדיון הרחק מן המאמר המקורי. בשנתיים האחרונות כתבתי ביוגרפיה פוליטית של פייסל חוסייני כעבודת מחקר לתואר שני. העבודה כוללת פרק מבוא על המשפחה ומתייחסת, בין השאר גם למופתי, כך שאני יכול להרחיב על כך את הדיבור. כל מה אתה מדבר עליו ידוע ומוכר בספרות. שני הכרכים של יהושוע פורת על צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית יהיו בסיס טוב להתחלה. יש מספר מרשים של ספרים על חג' אמין בכל השפות – בעברית כתב עליו צבי אל-פלג ספר בשם "המופתי הגדול". לגבי נרטיבים והוראת היסטוריה – זה שייך לתחום אחר לגמרי. לגבי מורשתו של המופתי – כמה כיכרות ורחובות אתה מכיר על שמו בשטחי הרש"פ? לגבי ההרג והמלחמות הפנימיות בין הפלסטינים עצמם – על כך תוכל לקרוא בהרחבה בספרו של הלל כהן – צבא הצללים: משת"פים פלסטינים בשירות הציונות. בכל אופן תודה על הדיון, אשמח לשמוע אם יש לך הערה יותר עניינית לגבי נושא המאמר. בין התגובות הרבות שקיבלתי על הפוסט במייל, שלח לי מורה דרך אחד את התגובה הבאה: "ערן אהלן,לא ראיתי את הסדרה של צבי יחזקלי, אך בעניין הדיון בפורום על חאג' אמין אל חוסני ישנם שני מקורות [ לא אקדמים] שמספרים על פעולה שיזם המופתי בעקבות פגישתו עם היטלר: הפעולה הייתה הצנחת 5 צנחנים גרמנים ופלסטינים [אחד מהם עלי חסן סלמה אביו של מייסד האירגון "ספטמבר השחור"], שמטרתם הייתה החדרת ציאניד לבריכות המים של ת"א והרעלת עשרות אלפי יהודים בת"א בזמן המלחמה [1944]. הפעולה השתבשה והרעל צנח רחוק מהצנחנים שלא מצאו אותו. הצנחנים נתפסו ע"י קצין המשטרה הבריטית פאיז ביי. המקורות לסיפור הם חביב כנען ראיון שערך לקצין הערבי פאיז ביי וספרו של מיכאל בר זוהר ואיתן הבר "המרדף אחרי הנסיך האדום"שנה טובה איש יקר[השם שמור במערכת]" כתלמיד להיסטוריה ברורה לי החשיבות של מחקר היסטורי ושל הידע ההיסטורי העממי, אולם בבואנו להביט על הפתרון לסכסוך, אני מקווה שהעתיד יהיה חשוב יותר מהעבר.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s