רשמים מפורום הדמוקרטיה העולמי הראשון בשטרסבורג

סקירה זו פרי עטי, התפרסמה במסגרת “רשמים ממפגשים אזוריים” של מכון מיתווים ×œ×ž×“יניות חוץ אזורית. גירסה מקוצרת של סקירה זו פורסמה לראשונה באתר אפשר לחשוב

ב-11-5 באוקטובר 2012 התכנס בשטרסבורג ×”פורום העולמי הראשון לדמוקרטיה ×©×œ ×ž×•×¢×¦×ª אירופה, תחת הססמא: “לגשר על הפער – בין מודלים ישנים למציאות חדשה”. מועצת אירופה הוקמה בשטרסבורג ב-1949 ועוסקת מאז בתחומי זכויות האדם ובקידום הדמוקרטיה והמשפט הבינלאומי. המדינות החברות בארגון חתומות על האמנה האירופית לזכויות אדם אשר מכוח הפועל בית המשפט האירופי לזכויות אדם. למרות ש-27 מדינות האיחוד הן חברות מלאות במועצת אירופה, המועצה אינה חלק מהאיחוד האירופי. הארגון הינו גוף בינלאומי נפרד לשיתוף פעולה הכולל 47 מדינות חברות (תורכיה ×—ברה מלאה במועצת אירופה מראשיתה ואילו לישראל ×ž×¢×ž×“ של משקיפה מאז 1957). חברות מלאה בארגון נחשבת לתחנה הכרחית בדרך להצטרפות לאיחוד האירופאי.

מרבית דיוני הפורום לדמוקרטיה התקיימו ב”ארמון אירופה” המפואר (Palais de l’Europe), מקום מושבה של מועצת אירופה בשטרסבורג. לפורום רשימה ארוכה של ×ª×•×ž×›×™× ושותפים ×”כוללת ארגונים וממשלות, בינהם האיחוד האירופי, ממשלת צרפת, מחוז אלזס ועיריית שטרסבורג. מן ההשקעה הניכרת של מועצת אירופה, אשר באה לידי ביטוי בתפאורה היוקרתית וברשימת המוזמנים המרשימה, נראה שמועצת אירופה מבקשת למתג את האירוע כועידה בינלאומית יוקרתית המתכנסת באופן קבוע, בדומה למשל לפורום הכלכלי העולמי המתכנס מידי שנה בדאבוס, שוויץ.

המטרה המוצהרת של הפורום העולמי לדמוקרטיה היא לכנס יחדיו פקידים בכירים, דמויות ציבוריות מובילות, נשות אקדמיה ופעילי חברה אזרחית, אנשי תקשורת, בנות נוער ומנהיגות צעירה לצד חברי פרלמנט ומנהיגי מדינות, על מנת ליצור פלטפורמה לדיון, להיכרות ולהחלפת רעיונות. הפורום שואף לזהות ולהגדיר את האתגרים העיקריים העומדים בפני החברה האנושית בראשית המאה ה- 21 הקשורים בדמוקרטיה, ואף לנסות ולספק עליהם מענה. במושב הפתיחה של הפורום נאמו מזכ”ל האו”ם באן קי מון ותוואכול כרמאן ×¤×•×œ×™×˜×™×§××™×ª ופעילת זכויות אדם תימניה, זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2011.

ניתן להבחין בהתפתחות הדיאלקטית של שיח הדמוקרטיה לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21. לאחר מלחמת העולם השנייה חילקה ה×
ž×œ×—מה הקרה את העולם בין מזרח ומערב. בשנות השמונים של המאה הקודמת הסתמן ניצחון המערב ועליית הדמוקרטיה הליברלית והשלום העולמי. את דפוס המחשבה הזה ביטא הכלכלן הפוליטי פרנסיס פוקוימה במאמרו המפורסם מ-1989 “קץ ההיסטוריה” ובספרו מ-1992 “קץ ההיסטוריה והאדם האחרון“.

בעקבות התפרקות ברית המועצות והתמוטטות הגוש הקומוניסטה בשלהי 1991,התחולל תהליך של דמוקרטיזציה ברבות ממדינות הגוש המזרחי. בראשית שנות האלפיים ×”תרחבו האיחוד האירופי וברית נאט”ו מזרחה ×•×¦×¨×¤×• לשורותיהן את מדינות מזרח אירופה, חברות העבר בגוש המזרחי. מעולם דו-קוטבי נעה המערכת העולמית להגמוניה החד-קוטבית של הדמוקרטיה הליברלית בהנהגת ארצות הברית ומערב אירופה. נבואתו של פוקוימה הלכה והתגשמה.

מדען המדינה האמריקאי סמואל הנטיגטון התפלמס עם תיאורית “קץ ההיסטוריה”, בהציגו את תיאורית “התנגשות הציוויליזציות“. הנטיגטון טען שהעולם החדש אינו צועד לעבר עתיד טוב יותר אלא לקראת סדרה של מלחמות שיתנהלו בין ציוויליזציות. עידן זה יתאפיין בדעיכת הציוויליזציה המערבית נוכח קריאת התיגר של הציוויליזציות האסלאמית והסינית.

שתי התיאוריות המנוגדות הללו מתארות עולם מניכאי של שחור ולבן. לעומתן השיח שהתנהל בפורום הדמוקרטיה העולמי בשטרסבורג שיקף עולם צבעוני בהרבה. במקום אוטופיה או התנגשות, השיח הנוכחי משרטט עולם מורכב, רב-קוטבי ורב-תרבותי. המארגנים לא חששו לשאול האם הדמוקרטיה היא בכלל ערך אוניברסלי והאם ניתן וצריך לכפות דמוקרטיה. נושאי הדיון היו רבים ומגוונים, בינהם כלכלה, שווקים ודמוקרטיה בעידן הגלובלי.שאלה מרכזית שצצה ועלתה לכל אורך הפורום הייתה שאלת הדת והדמוקרטיה. הנושא החם ביותר בפורום הדמוקרטיה היה ללא ספק האסלאם (ברחבי העולם ויחסיו עם המערב בפרט), והאביב הערבי.

רשימת המוזמנים המגוונת כללה משתתפים ממספר רב של ארצות, מרוסיה ועד קנדה, מרפובליקת גַינֵאָה, ועד מקסיקו. אולם נוכחותם הרבה של נציגים ערבים ומוסלמים, ממרוקו ועד פקיסטאן בלטה במיוחד. המבוקשים ביותר כך נראה, היו הדוברים המצרים והתוניסאים, אשר הסבירו וניתחו את המתרחש בארצותיהם. הדיפלומט הישראלי יהודה לנקרי (בעבר וחבר כנסת, שגריר ישראל בצרפת ובאו”ם וראש המועצה המקומית של שלומי) השתתף בדיון על אתיקה פוליטית ומנהיגות דמוקרטית בעידן הגלובליזציה.

אחד האנשים המעניינים ביותר בהם נתקלתי במשך ימי הועידה היה מֻעִז מַסְעוּד, מטיף דתי פופולרי ורב השפעה ממצרים (לאתר הבית של מסעוד בערבית). בשל העובדה שמסעוד מטיף את משנתו הדתית בטלוויזיה וברדיו המצריים בשפה מדוברת ועממית, ניתן להגדירו כטלוונג’ליסט אסלאמי. על אף גילו הצעיר, מסעוד בן ה-34 נחשב לדובר מבוקש בעולם. מוקדם יותר השנה הוא השתתף בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס לצד שועי עולם ומנהיגים דתיים. מסעוד הוא חאפט’ מוערך (היודעאת הקוראן בעל פה) וחבר במוסד הירדני המלכותי ×××œ אל-בית למחשבה אסל×
×ž×™×ª, זאת במקביל ללימודי דוקטורט באוניברסיטת קיימברידג’ היוקרתית. שילוב זה בא לידי ביטוי בדיבורו המתובל בציטוטים מן הקוראן ומן הפילוסופיה המערבית כאחד. באותה נשימה שהוא מבאר לשומעיו מונח אסלאמי מן הערבית הקלאסית, הוא מצטט את קאנט או את הגל באנגלית רהוטה.

מסעוד הוא דובר כריזמטי של האסלאם ושל העולם הערבי במערב. דיבורו מתון ושליו והוא מנתח את האתגרים הניצבים בפני העולם הערבי והאסלאמי בכלים רוחניים ודתיים. הוא מתמקד בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובדיאלוג בין דתי בבואו להסביר את האביב הערבי כפתח לזהות ערבית מודרנית ולהתחדשות אסלאמית. הוא מציג אסלאם מתון השואף להשתלב בעולם המודרני ובד בבד הוא ×©×•×œ×œ מכל וכל ××ª הדרישה המערבית לחילוניות, אותה הוא רואה כפטרונית.  ×§×“יון מצולם בהשתתפות מֻעִז מסעוד בפורום הדמוקרטי העולמי בשטרסבורג בנושא אחריות תקשורתית והפוטנציאל שלה לאימוץ הדמוקרטיה, ×”קש כאן (החל מדקה 29:50).

במושב הנעילה של הפורום נאמו הסופרת המצריה × Ö·×•Ö·××œ אל-סעדאוי, מחלוצות זכויות האישה בארצה, והסופר האלג’יראי הנודע בועלאם סנסאל. אל-סעדאוי הכריזה ש”כולם מדברים על דמוקרטיה, אך אף אחד לא מדבר על צדק”,ותיארה כיצד יחסי הכוח בעולם באים לידי ביטוי ומתעצבים בשפה. אל-סעדאוי שירטטה תיאורית קונספירציה בדבר קשר ישראלי – אמריקאי שתמך במשטר הדיכוי של מובארכ מצד אחד ושמסייע לאחים המוסלמים לחטוף את המהפכה מידי האזרחים המצרים מן הצד השני.בדבריה הפכה אל-סעדאוי את אזרחי מצרים לפאסיביים ולחסרי אחריות לגורלם. טענתה כי המצרים נתונים לקונספירציה חובקת עולם והזויה נוטלת מהם לכאורה את היכולת לשנות את גורלם, טיעון הנוגד את עצם המהות של מהפכת תחריר. זאת ועוד, אל-סעדאוי האשימה את ישראל בהיותה מדינה יהודית פונדמנטליסטית (ואף זכתה למחיאות כפיים, בעוד שאחרים זעו באי נוחות בכסאם). הנציג הישראלי יהודה לנקרי קיבל את זכות התגובה והזמין את אל-סעדאוי לבקר בירושלים כפי שעשה שותפה למושב. בועלאם סנסאל זכה בפרס הרומן הערבי היוקרתי לשנת 2012, אולם ×”פרס נשלל ממנו ×‘רגע האחרון בעקבות ביקורו בישראל לרגל השתתפותו בפסטיבל הסופרים בינלאומי בירושלים בחודש מאי השנה. סנסאל הציג את ×™×•×–מת הסופרים למען השלום, יוזמה אמיצה אשר הושקה בוועידה על ידי סנסאל ודוד גרוסמן.

אחרון נשא דברים ×’’מאל אל-דין ג’רבי, שר התכנון והפיתוח האזורי בממשלת תוניסיה מטעם מפלגת אל-נהדה האסלאמית. ג’רבי סקר את האתגרים הדמוקרטים בפניהם ניצבת המדינה שהציתה את האביב הערבי. בהציגו את מקומה של מפלגת אל-נהדה בדמוקרטיה התוניסאית החדשה, דיבר ג’רבי על אסלאם דמוקרטי המקדם ערכים של קדמה והשתתפות, אסלאם המכבד את זכויות האדם והאשה. עם סיום דבריו קמה מרצה תוניסאית צעירה שישבה בקהל והטיחה בפניו נתונים המשקפים את מצבה הקשה של מערכת החינוך הגבוה במדינה. ג’רבי קיבל 60 שניות בלבד לענות לה על טענותיה קבל עם ועדה. עצם קיומו של דו שיח שכזה בין מרצה צעירה לפוליטיקאי בכיר מעיד על עומק השינוי המתחולל כעת בעולם הערבי.

רוחות האביב הערבי שהחלו לנשב במגרב (צפון אפריקה) והתפשטו אל המשרק (החלק האסייתי של המזרח התיכון), נשאו בחובן מודל פוליטי חדש שבו המילים דמוקרטיה ואסלאם נאמרות בנשימה אחת. האירועים המתרגשים על המזרח התיכון העלו אל פני השטח תהליכי עומק המתרחשים בחברות הערביות. בתוניסיה ובמצרים היו אלו במידה רבה המוני צעירים משכילים וחילונים שהתאר
גנו ברשתות החברתיות ויצאו לרחובות במחאה שהסתיימה בנפילת השלטון. אולם בבחירות הדמוקרטיות שבאו בעקבות המחאה עלו לשלטון מפלגות בעלות צביון אסלאמי-דתי, מפלגת אל-נהדה והאחים המוסלמים. בהתייחסה לשלטון האחים המוסלמים במצרים אמרה נואל אל-סעדאוי כי “לא יצאנו לכיכר תחריר בשם האסלאמיזציה ויישום השריעה”. מנגד תאר מעז מסעוד את רגע היוודע דבר נפילתו של מבארכ בכיכר תחריר.לדבריו, עם קבלת הידיעה ההיסטורית, הדבר הראשון שעשו מארגני המחאה החילונים כביכול, היה לדקלם את סורתאל-פַאתִחה (הפרק הפותח של הקוראן) ולזעוק בגרון ניחר את קריאות התכביר (אללה אכבר). לדידו,מהווה הדבר הוכחה לכך שהמחאה אינה חילונית במהותה. מסעוד אף טען כי בערבית הספרותית אין כלל מילה המתאימה למונח ה”חילוניות” המערבי (לדבריו המילה עִלְמַאנִיַה היא מודרנית ונושאת בחובה מטען שלילי).

גם אם לא מדובר בשני מחנות הומוגניים ומוגדרים היטב של “דתיים” ו”חילונים”, מה שמתחולל כעת בתוניסיה ובמצרים חורג מהשיח הפרגמטי והפוליטי על טיב השלטון או על דרכי יישום הדמוקרטיה. מדובר כאן בשיח על אמונות ותקוות נשגבות של שני הצדדים, המבטאות תפיסות שונות של הזהות העצמית והתרבותית. עם זאת, בין אלו הדוגלים במודל הדמוקרטי המערבי-חילוני לבין “האסלאם הפוליטי” הטהור, מסתמנת דרך חדשה של אסלאם דמוקרטי. זרם זה מנסה להשתלב בעולם המודרני ובדמוקרטיה מבלי לוותר על הייחודיות התרבותית והדתית שלו. האם תצלח דרכו? שאלה זו מונחת לפתחו של שר ההיסטוריה.

את הייצוג המוגבל של ישראלים ופלסטינים בפורום ניתן היה אולי להסביר בשל גודלם היחסי בזירה העולמית. אך טיעון זה בטל בהתחשב בעובדה שמדינת פיג’י, ארכיפלג זעיר בדרום האוקיינוס השקט, יוצגה פי שלושה יותר מישראל בפורום ואילו הפלסטינים לא יוצגו בו כלל. זאת על אף שהסכסוך הישראלי-פלסטיני היה נוכח נפקד כמעט בכל דיוני הפורום בהם נכחתי. אין ספק לגבי חשיבות השלכותיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על היציבות במזרח התיכון ובעולם כולו. בשל כך בלט במיוחד היעדרם מן הפורום של פעילים פלסטינים וישראלים מארגוני החברה האזרחית הפועלים לקידום השלום והדמוקרטיה. השתתפותם באירוע בינלאומי בסדר גודל שכזה יכולה הייתה להיות עבורם זריקת עידוד משמעותית. נוכחותם הייתה מעשירה את הפורום ומאפשרת דיון אמיץ וישיר עם נציגים ישראלים ופלסטינים במקום לדבר עליהם בהיעדרם.

בסיכום הוועידה שאלה אקטיביסטית צעירה מתימן את המארגנים כיצד זה שלא התקיים דיון משמעותי אחד בנושא הטרור. לדבריה הטרור האסלאמי בארצה מהווה את האיום המשמעותי ביותר על החופש ועל הביטחון ולא יתכן דיון אמיתי על אתגרי הדמוקרטיה בלי התייחסות ראויה לשאלת הטרור. היעדר שיח משמעותי בנושא הטרור בלט עוד יותר לאור העובדה שבמהלך התכנסות הפורום ממש נחשף במרכז שטרסבורג עצמה ×ª× טרור אסלאמי.

מרשים ככל שיהיה, אין באפשרותו של אירוע ציבורי שכזה להקיף על מורכבותם המלאה את מכלול הנושאים הנוגעים לאתגרי הדמוקרטיה בעידן המודרני. היעדר דיון מעמיק בפורום העולמי לדמוקרטיה בנושאים, כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הטרור, הטבח בסוריה, הגרעין האיראני, עליית הימין הקיצוני באירופה, אנטישמיות (על האסלאמופוביה דווקא דיברו), הגירה ושנאת זרים, מהווה פספוס משמעותי ובריחה מעיסוק אמיץ בנושאים קשים אך חשובים. יש לקוות שהלקחים יופקו לפעמים הבאות.

הפורום העולמי הראשון לדמוקרטיה לא הסתיים בקונצנזוס אלא להיפך, הפורום ייצג מגוון עשיר של דעות, תרבויות וצבעים. מטרתו הייתה להעצים את המשתתפים ולחזק את תרומתם לדמוקרטיה בארצותיהם. שטרסבורג היא בירת חבל אלזס, אשר עבר בין גרמניה לצרפת כ-17 פעמים לאורך ההיסטוריה. עיר זו מסמלת את המהפך שהתחולל באירופה – מפריפריה של שתי ארצות ולבשל סכסוך ארוך ומדמם, לבירה אירופאית של מדינאות, זכויות אדם ושלום. מהפכות ומלחמות פורצות בן רגע, אולם הצלחתם של תהליכים דמוקרטים מתרחשת באיטיות ולאורך זמן.