הרשימה הקודמת שלי עוררה לא מעט תגובות ואי נחת בקרב חלק מהקוראי הבלוג. זו בדיוק המטרה של הדברים ונשאר לי רק להצר על כך שהתגובות השונות מגיעות אלי ישירות למייל ולא נרשמות כתגובות בבלוג ומייצרות דיון. ברשימה הבאה אתייחס בקצרה לחלק מהתגובות שקיבלתי ואתם מוזמנים להגיב פה.
קונספירציה הזויה
הקביעה שמבצע “עמוד ענן” היא מלחמת בחירות אינה קונספירציה הזויה מבית היוצר של השמאל הקיצוני. האמת היא שאני לא חושב שמדובר בקונספירציה מתוכננת – כלומר אינני מתאר את חברי הממשלה יושבים במחשכים ומחליטים לצאת למלחמת כדי להסיט את השיח ולנצח בבחירות ואז פוצחים בצחוק מרושע. אולם אני כן מאמין שגישתם הכוללת הביאה עלינו את המבצע הזה בזמן הזה – זו השפה היחידה שם מדברים. הם מבינים רק כוח. זה לגיטימי להעלות את שאלת הקירבה בין הבחירות למבצע לאור העובדה שלראשונה בישראל נראה היה שהשיח הציבורי מעדיף את השאלות החברתיות על פני אלו הבטחוניות ולאור הרווח הפוליטי המובהק של הממשלה מהחזרת השיח הבטחוני למרכז הדיון. לשמחתי מאז כתיבת הדברים נראה שהדיון הציבורי סביב הקירבה בין המלחמה לבחירות צובר תאוצה ונהיה לגיטמי.
[youtube http://www.youtube.com/watch?v=videoseries?list=AL94UKMTqg-9AGFshYCjvnZChIZ7doTQk_&hl=en_US]
אז מה אתה מציע לעשות?
זכותי ואף חובתי כאזרח להביע דעה ביקורתית ולהציב שאלות קשות על מדיניות הממשלה. אין זו מחובתי או מתפקידי להציע חלופה. עם זאת קיימות חלופות שונות ומגוונות. הממשלה הקימה בכסף שלנו דרגים מקצועיים אשר תפקידם לחשוב ולייצר ידע אשר יסייע בקביעת המדיניות שתשפר את חיינו. הקמת המועצה לביטחון לאומי (מל”ל) נועדה לשכלל את היכולת הזו לצד אין ספור גופי מחקר ומודיעין רשמיים. נוסף על אלו ישנם מכוני מחקר וצוותי חשיבה ישראלים ובינלאומיים רבים אשר מפרסמים ניירות עמדה ומחקרי מדיניות חדשות לבקרים. בקיצור המון ידע ומשאבים עומדים לרשות מי שמבקש לקבוע מדיניות אסטרטגית מושכלת. אולם למרות זאת כשזה מגיע למקבלי ההחלטות בישראל נראה שפופוליסטיות זולה ופוליטיקה קטנה וצינית מביסים את שיקול הדעת ואת קביעת המדיניות שתשרת את האינטרסים של ישראל לטווח ארוך.
האם עלינו להבליג על ירי הטילים ולא להגיב בכוח?
שאלה זו היא גם פשטנית וגם נשאלת באיחור. ממשלת ישראל אמרה לא חד משמעי לאפיק הדיפלומטי שמהדהד מהגדה. במקום לגשר על מקצת הפערים שנותרו בין אולמרט לאבו מאזן הממשלה מתעלמת מהקריאות הנואשרות של הרש”פ וצה”ל מדכא בכוח את המאבק הלא אלים של הועדות העממיות בגדה. בינתיים יכולת שיגור הטילים מעזה כפי שמרגישים כעת היטב תושבי מרכז ודרום הארץ, מוכיחה את הכישלון הן של עופרת יצוקה והן של המצור הישראלי על עזה. אז מה לעשות? צריך היה לדבר עם החמאס ולהגיע איתו להסכמה. בעצם כפי שמוכיח גרשון בסקין במאמרו החשוב שהתפרסם בניו יורק טיימס, גם כאן תשובת ישראל היתה לא חד משמעי. אז מה נשאר? התנקשות ומלחמה כמו שאנחנו יודעים ואוהבים.
שאלה זו היא גם פשטנית וגם נשאלת באיחור. ממשלת ישראל אמרה לא חד משמעי לאפיק הדיפלומטי שמהדהד מהגדה. במקום לגשר על מקצת הפערים שנותרו בין אולמרט לאבו מאזן הממשלה מתעלמת מהקריאות הנואשרות של הרש”פ וצה”ל מדכא בכוח את המאבק הלא אלים של הועדות העממיות בגדה. בינתיים יכולת שיגור הטילים מעזה כפי שמרגישים כעת היטב תושבי מרכז ודרום הארץ, מוכיחה את הכישלון הן של עופרת יצוקה והן של המצור הישראלי על עזה. אז מה לעשות? צריך היה לדבר עם החמאס ולהגיע איתו להסכמה. בעצם כפי שמוכיח גרשון בסקין במאמרו החשוב שהתפרסם בניו יורק טיימס, גם כאן תשובת ישראל היתה לא חד משמעי. אז מה נשאר? התנקשות ומלחמה כמו שאנחנו יודעים ואוהבים.
כבר שנים רבות שאנחנו נוקטים בשיטת הכוח והעוד יותר כוח. לא רק שזה לא עובד אלא שזה משיג את התוצאה ההפוכה. במו ידינו אנחנו תורמים להעלמות מהזירה של התנועה החזקה באש”ף וברש”פ – הפת״ח, אשר חרט על דגלו את המאבק הלא אלים – ובמקומו אנחנו תורמים למיצוב של החמאס כנציג הפלסטיני הלגיטימי. לפני מבצע עמוד ענן היה תהליך ביסוס הלגיטימיות של חמאס איטי ומהוסס, ששיאו היה עם ביקור האמיר קטאר השיח’ חמד בן ח’ליפה אאל ת’אני בעזה. בעקבות מבצע עמוד ענן הואץ התהליך הזה והחמאס הפך ליעד לגיטימי לביקורים. לאחר ההתנקשות בג’עברי ראש ממשלת מצרים הישאם קנדיל ושר החוץ התוניסאי רפיק עבד אל-סלאם הגיעו לבקר בעזה והביעו מסרים של סולידריות עם חמאס. ניתן לומר ששתי המדינות הללו, שבהן האביב הערבי הסתיים בשלטון של מפלגות אסלאמיות בעלות זיקה אידאוללוגית לחמאס, רק חיפשו את התירוץ להעניק לה את החיבוק הזה, אולם אין זה אומר שישראל היתה צריכה לספק להן אותו. האביב הערבי הגיע לעזה מובל על ידי עמוד ענן, אשר עד כה רק העמיק את שלטון החמאס (אולם המבצע עדיין בעיצומו, מי יודע, אולי הכניסה הקרקעית לרצועה וכיבושה בידי ישראל ימגרו את שלטון החמאס והוא יוותר רק זיכרון רחוק. אולי התושבים יקבלו את חיילי צה”ל בפרחים ויודו להם על שחרורם מעול הכיבוש החמאסי).
האם אפשר בכלל לדבר עם חמאס?
אפשר וצריך לדבר עם חמאס! למרות אמנת החמאס ולמרות שהחמאס הינה תנועה דתית-לאומית קיצונית, ישראל צריכה לדבר עם החמאס. כל שאר האיפיקים נכשלו. אפשר כמובן לנסות וללמוד מההיסטורה. כאן אני מחזיר את הכדור לידי אלו השואלים – הבו לי בבקשה דוגמה מן ההסיטוריה שבה תנועת שחרור לאומי (דתית, לאומית או שניהם ביחד) הזוכה לתמיכה עממית מוגרה בכוח צבאי ובנצחון סוחף. בוייטנאם? באירלנד? בביתר?
בספרות המחקרית העוסקת בלאומיות דתית אתנית ואידיאולוגית ברחבי העולם ישנה הסכמה נרחבת שתנועות דתיות-לאומיות נוטות לפרגמטיות ולרציונליזם גם כשהדבר אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד הדתיים שלהן. למעשה בתנועות אלו הדת מוכפפת לשירות הפוליטיקה הריאלית ההכרחית לשרידותה של התנועה. לרוב המהלך יוצדק בדיעבד על ידי ההגות דתית.
כולם יודעים שישראל כבר דיברה עם החמאס ושזו מצידה כבר הביעה נכונות להידבר עם ישראל. כבר לפני כשלוש שנים אמר לי פרופסור שעומד בראש אחד ממכוני מחקרי המדיניות החשובים בישראל שלהבנתו אין מנוס מלדבר עם חמאס ולהגיע עימו להבנות. ומה האפשרות האחרת – לכבוש מחדש את הרצועה על כל המשתמע מכך? בהקשר האזורי החדש אני בכלל לא בטוח שהדבר אפשרי וגם אם כן אז זה פתרון גרוע.
האם בכלל יש למבצע מטרות מדיניות? לגבי מטרותיו הצבאיות – אז נחסל כמה משגרים ונשקם כביכול את מאזן האימה. הרי כבר היינו בסרט הזה, למעשה אנחנו בשידור החוזר שעוד יחזור.
הדרך היחידה לשנות את המצב היא שינוי הנסיבות המדיניות. בינתיים כאמור, החמאס הופך לנציג הפלסטיני הלגיטימי על חשבון היתדרדרות מעמדן של הפת״ח ושל הרשות הפלסטינית.
הדרך היחידה לשנות את המצב היא שינוי הנסיבות המדיניות. בינתיים כאמור, החמאס הופך לנציג הפלסטיני הלגיטימי על חשבון היתדרדרות מעמדן של הפת״ח ושל הרשות הפלסטינית.
אפולוגטיקה
כן אני משתמש בטיעון שאני עושה מילואים ביחידה קרבית (כל עוד אני בארץ) למרות שהוא אפולוגטי. השמאלץ והקיץ’ סביב חיילי צה”ל בעיתונות וברשתות החברתיות דוחות ומעצבן אותי. אני לא מצפה מאמצעי התקשרות להצדיע לי כחייל בזמן מלחמה – אני מצפה מהם לשאול את השאלות הקשות ולבצע את תפקידם ככלב השמירה הביקורתי של הדמוקרטיה. אם הישראלים מצפים ממני כחייל מילואים להתייצב לדגל ולהגן עליהם אז אני מצפה מהם בתמורה שיעשו הכל כדי למנוע זאת. אני מצפה מהישראלים להחזיר את החיילים הביתה כמה שיותר מהר.
דבר אחרון, אני מצטער אם לא נעים לקרוא דברים ביקורתיים. גם לא נעים לכתוב אותם.
