תפילה دعاء

العربية بعد العبرية

האירועים הקשים שאירעו בהר הבית לאחר תפילת יום השישי הזכירו לי את הטקסט הבא. יש שיגידו שאני אובססיבי, אבל פרוץ אנתפאדת אל-אקצא הותיר בי צלקת וחותם עמוק, כחייל (באותה התקופה), כאזרח וכאדם. אני פשוט נדהם בכל פעם מחדש כיצד כל כך מהר אנחנו שוכחים.

ב 8 באוקטובר 1990 ערכה תנועת "נאמני הר הבית" טקס הנחת אבן הפינה לבית המקדש השלישי. הטקס התקיים סביב מעיין השילוח מאחר והמשטרה אסרה על פעילי התנועה להתקרב להר הבית. באותו הזמן התקבצו בהר הבית אלפי מוסלמים, שנקראו על ידי המואזין להגן בגופם על מסגד אל-אקצא. ברחבת הכותל המערבי נכחו אותה שעה עשרות אלפי יהודים לרגל חג הסוכות. המתח גאה. רימון גז שנשמט מידו של אחד השוטרים נתן את האות לפתיחת המהומות. בסופן נמנו 17 הרוגים פלסטינים ומאות פצועים, בינהם 20 שוטרים ישראלים. פייסל חוסייני, מנהיג פלסטיני ותושב ירושלים, נכח במקום, אלו רשמיו:

 

דברים מאתר ההתרחשות – תפילת פייסל חוסייני

תרגום: ערן צדקיהו

כאשר הקליע ההוא עבר ליד ראשי, ידעתי שזה לא היה במקרה, הקליע אמור היה לפגוע בראשי אך תנועה מתת ההכרה הצילה אותי מן המוות, לעמוד בפני לידה מחדש. נותרתי שואל את עצמי: האמנם לא פגע אותו הקליע  בראשי? האמנם קליע זה ואלו שבאו בעקבותיו לא הרגו אותי? כלומר – לא הרגו את האדם אשר חי בזה הגוף עד לאותו הרגע? או שמא האדם ההוא מת וכעת אני אדם אחר? המקום היה מלא עד גדותיו בשנאה, סכנה וספק; נקמה צמאון הדם וסערת הרוח מחקו את הערכים האנושיים. כל אלו שאפתי במקום הקדוש  ביחד עם הגאז שפיזרה המשטרה.

לא. האדם אשר חי בגופי עד כה לא מת, אלא נולד מחדש ובתוכו רצון חדש, כוח חדש, אמונה עמוקה. לידתו החדשה ליטשה דברים בתוכו, והכל נעש ברור יותר. הוצת בתוכו אור המורה את הדרך וכמעט סולל אותה. הבטתי סביבי, האנחות ממלאות את חלל המקום, קללות נישאות באתר הקדוש, ריח הדם מתערבב בריח הגאז ואבק השריפה מדמיע את העיניים וסותם את האף. בתוך המחנק הזה, המעונן בקדרות טרגית של מוות, החילותי לחבר את תפילתי:

אלי, הלב מלא במרירות, עשה שלא תהפוך לאיבה

אלי, הלב מלא בייסורים, אל תהפוך אותם לנקמה

אלי, הנפש מלאה בפחד, אל תהפוך אותו לשנאה

אלי, הגוף חלש, אל נא תהפוך את חולשתי לייאוש

אלי, אני עבדך הנאחז בגחלת, עזור לי לעמוד איתן

אלי, האמונה היא אהבה

אלי, האמונה היא וַדָּאוּת

אלי, אל נא תכבה את שלהבת האמונה שבחזי

אלי, רצינו אנתפאדה צחורה, אנא שמור עליה

אלי, חפצנו בחופש לעמנו, לא בקשנו לשעבד את זולתנו

אלי, רצינו בית לעמנו לקבץ את פזוריו, לא רצינו להחריב מדינות זולתנו או להרוס בתיהם

אלי, מעמנו נלקח הכל, רק אמונתו בזכותו נותרה בו

אלי, עמנו חלש הוא, רק האמונה בנצחון נותרה לו

אלי, הענק לנו כוח והתמדה להשאיר אותה צחורה

אלי, הענק לנו ודאות, רחמים וסובלנות בשורותינו ואל תביאנו לידי מלחמות אחים

אלי, הפוך את הדם אשר נשפך לאור שיאיר את דרכנו, אל תהפוך אותו לאש של שנאה ונקמה

אלי, עזור לנו לנוכח אויבינו, כדי שנעזור לו לנוכח עצמו

אלי, זו תפילתי אליך ותחינתי, שמע אותה, העתר לה, הנחה אותנו בדרך הישר

ירושלים [1]8.10.1990

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=teHl9oONLc0]

למקור הערבי באתר קרן פייסל חוסייני

دعاء فيصل الحسيني

عندما مرت تلك الرصاصة بجانب رأسي، علمت أنها لم تكن بالصدفة، كان من المفروض أو من المتوقع أن تستقر في الرأس. لكنها حركة لا شعورية أتيت بها لأفلت من الموت، ولأواجه ولادة جديدة وبقيت اسأل نفسي: هل حقا لم تصبني تلك الرصاصة في الرأس؟ هل حقا تلك الرصاصة وما تلاها لم تقتلني؟ أعني لم تقتل ذلك الإنسان الذي عاش في هذا الجسد حتى تلك اللحظة، هل مات ذلك الإنسان، وأنا الآن إنسان آخر؟ لقد كان المكان مليئا بالكراهية والحقد، بالمخاوف والشكوك، بروح الانتقام المتعطشة للدم، بالأعاصير التي تعصف بالقيم الإنسانية، وكان علي ان استنشقها مرغماً مع الغازات التي أطلقتها الشرطة في المكان المقدس…

لا.. لم يمت ذلك الإنسان الذي عاش في جسدي سنوات، لكنه ولد من جديد، وبإرادة جديدة، بقوة جديدة وإيمان عميق، كان ميلادا جديدا، صقلت فيه الأشياء، وأصبحت أكثر وضوحاً وتألقاً، فيه نور يهدي للسبيل ويكاد يعبدها. نظرت حولي والأنات تملأ المكان، والشتائم تتصاعد في المكان المقدس، ورائحة الدم الممزوج بالغاز، ورائحة البارود تُدمع العيون وتَزكم الأنوف. ووسط هذا الجو الخانق الملبد بغيوم الموت والمأساة بدأت أحضر دعائي لصلاتي:

اللهم إن الصدر مليء بالمرارة فلا تحولها إلى حقد

اللهم إن القلب مليء بالألم فلا تحوله إلى انتقام

اللهم إن النفس تملؤها المخاوف، فلا تحولها إلى كراهية

اللهم إن الجسد مني ضعيف ، فلا تحول ضعفي إلى يأس

اللهم إني عبدك القابض على الجمر ، فاعني على الثبات والصمود

اللهم إن الإيمان محبة

اللهم إن الإيمان يقين

اللهم لا تطفىء شعلة الإيمان في صدري

اللهم إنا أردنا الانتفاضة بيضاء فإحمهـــا

اللهم إنا أردنا الحرية لشـعبنا ولم نود استعباد الآخرين

اللهم إنا أردنا بيتاً لشعبنا يلم شتاتهم، ولم نسع لتدمير دول الآخرين ولا لهدم بيوتهم

اللهم إن شعبنا مجرد من كل شيء إلا الإيمان بحقه

اللهم إن شعبنا ضعيف إلا من الإيمان بالنصر

اللهم امنحنا القوة والثبات لتبقى هذه الانتفاضة بيضاء

اللهم امنحنا اليقين والرحمة والتسامح في صفوفنا ولا تجعلنا حربا على أنفسنا

اللهم اجعل الدماء التي سالت نورا يرشدنا ويهدينا ويشد عضدنا، ولا تجعلها وقودا للكراهية والانتقام

اللهم أعنا على عدونا لنعينه على نفسه

اللهم هذه صلاتي لك ودعائي … فاسمعه واستجب له واهدنا سواء السبيل

مجزرة الأقصى 8/10/1990


[1]  במקור כתוב "טבח אל-אקצא", זהו השם הערבי לארועים אשר התרחשו בהר הבית ב8 באוקטובר 90. לאירועים הללו היו השלכות מדיניות. לקריאה נוספת על הזווית הערבית של הארועים: רייטר יצחק, "מירושלים למכה ובחזרה" בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל (2005), עמ' 87-95. בתרגומי נעזרתי גם בתרגום ישן של הגרסה המקורית של הטקסט שערך פרופ' ששון סומך (הגרסה הנוכחית שונה במקצת מן המקור).

שיתוף

Facebook
Twitter
LinkedIn
WhatsApp
Email

המלצות

דילוג לתוכן