טארק באקוני הוא חוקר פלסטיני ליברלי שחי במערב. הוא נחשב למומחה מוביל על תנועת החמאס, לכוכב מבטיח בסצינה הספרותית בארצות הברית ולליברל מושבע.
קולו הרהוט קשה לקריאה ולעיכול לקורא העברי. הוא משקף לישראלים את הנרטיב הפלסטיני באופן ישיר וברור. יש הקשר, ישראל כובשת ומתעללת בפלסטינים כבר עשורים ארוכים. עזה מסוגרת והחמאס לא התכוונה לשחק את התפקיד שישראל בהובלת נתניהו ייעדה לה.
מבחינת באקוני מי שלא הבין את זה מראש פשוט לא הבין את המציאות לאשורה – אמירה מכאיבה בפשטותה שמתכתבת עם קולות ביקורתיים מהשנים האחרונות שהושמעו בתוך ישראל.
הכשל הליברלי: באקוני היה יכול להיות בן־שיח עבור ליברלים ישראלים המבקשים כמוהו לקדם הסדר מדיני המבוסס על שלום, שוויון וסיום הכיבוש. אבל בהיפוך אקרובטי, הנובע מן המחויבות הלאומית והפרוגרסיבית שלו כאחד, באקוני מלמד אופולגטיקה על חמאס.
פרדיגמת הקולוניאליזם ההתיישבותי שדרכה רואה באקוני את המציאות, דנה אותו לראייה פשטנית ובינרית של ישראל ושל הפלסטינים כקולוניאליסטים וילידים, בהתאמה.
הוא אינו באמת מתעניין בישראל או מבין אותה, ואינו מכיר בזכותם של הישראלים לחיים ולביטחון. עמדתו שלמאבק בקולוניאליזם אין גבולות מוסריים ושהכיבוש לבדו אשם בכל זוועה אינן נכתבות מעזה הנצורה או מהגדה לא רק שוללת את עצמאות ההחלטה (אייג’נסי) של הפלסטינים, והופכת אותם לקורבן אולטימטיבי משולל יכולת, אחריות ובחירה, אלא שהיא גם שטוחה ובינרית. וכך, לצד חוסר ההבנה שלו את ישראל, אני חושש שעמדתו תורמת להנצחת הסכסוך, להעמקת הכיבוש ולהרחבת מעגל הדמים.
לקריאת המאמר המלא באתר הפורום לחשיבה אזורית: https://rb.gy/a60wgj
